מכשיר המולטינובה קיבלו עוד מהלומה מוחצת

פסק דין אמיץ לב של כבוד השופטת נגה אוהד!

מזה כעשר שנים ויותר, יודע הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל שמכשירי האכיפה שהוא מפעיל מועדים למדידות לא מדויקות. העובדה שהדבר עלול להפליל חפים מפשע לא הפריעה להם. גם העובדה שעבריינים חומקים מיד החוק בשל מדידות שגויות גם היא לא הטרידה אותם. עיקשות כוחנית תמוהה הביאה אותם לנהל מאבקים משפטיים יקרים וארוכי שנים כשפעם אחר פעם שמעתי את נציגיהם מתפארים בפני השופטים "אנחנו עוד לא הפסדנו אף משפט"!  לא האמנתי למשמע אוזני כשנפגשתי עם המניע הכוחני הזה לא להפסיד כמניע לגיטימי. תשאלו מאין אני יודע שהם ידעו? ובכן מי שאמון על כשרות המדידות בארץ זו בין היתר רשות סטטוטורית בשם "הרשות הלאומית להסמכת מעבדות", רשות שהוקמה על פי חוק. אנשי הרשות הזו עושים עבודת חריש עמוק כדי להביא את המדינה לסטנדארטים בינלאומיים ראויים ובין היתר פנו אל משטרת ישראל פעמים רבות במהלך השנים בדרישה להעמיד את מכשירי האכיפה שלהם ואת המעבדה המטפלת בהם תהליך של בקרה ואישור תהליכי התחזוקה והבכיול.

המטה הארצי, וליתר דיוק ד"ר עזיאל צדוק- מי שעמד אז בראש מז"פ  (ובינתיים פרש), הבין את החשיבות והעביר את המעבדות לזיהוי פלילי תהליך רציני של הכפפה לרשות כמעבדות מוסמכות. בדיקה בליסטית או בדיקת רקמות שמגיעה ממז"פ היא בדיקה שרמת אמינותה כתוצאה מכך בלתי ניתנת לערעור! לעומתו, מפקדי את"ן ואנשים כדוגמת ניצב בן חמו, העומד היום בראש אגף התנועה, ומיועד כפי שאומרות השמועות לעמוד בראש הרשות לבטיחות בדרכים (אם לא יוסקו מסקנות מהישגיו כראש את"ן להפעיל שלל מכירי אכיפה פסולים), אמרו שהבקרה המדעית החוקית הזו רק תפריע להביא אנשים לדין….  אלו בדיוק המילים שהשתמש בהם ראש מדור מיכשור של אגף התנועה דאז, בחקירתו בפני הרכב השופטים בירושלים בפרשת הינשוף…..

כבר לפני עשר שנים ויותר היה מי שיצא למאבק בעניין מכשירי הממל"ז, אבל כוחה של המשטרה וחוסר האמון של בתי המשפט בהנחה שמישהו במשטרה יפר את אמון הציבור, הביאו לפסק הדין השגוי בפרשת לוי עטיה של בית המשפט העליון. פסק הדין ההוא יותר מזה שהוא שגוי הוא פסק דין שהייתי מכנה אותו אסון. בעצם פסק הדין ההוא לא כל כך גרוע. השימוש שעשו בו – הוא האסון. ומדוע? משום שהביא יאוש רב על כל עורכי הדין ולימד אותם לקח שאסור להתעסק עם המשטרה, שמערכת המשפט תגבה את המשטרה בסופו של דבר, ועורך דין שניהל חלק גדול מן המאבק ההוא מצא את עצמו מודח מלשכת עורכי הדין ואיבד רת רשיונו לצמיתות. רבים יגידו לך שהדבר בא בתגובה של מערכת נקמנית.

בארבע השנים האחרונות לא יכולת למצוא ולו עורך דין אחד שהיה מוכן להמר על האפשרות שפסקי דין הפוסלים את הממלא"ז או את הינשוף יראו אור, והלוחם בכיוון זה נחשב למי שהחליט לוותר על רישיון עריכת הדין שלו. לכל היותר יעלו את רף האכיפה אמרו הכל כשפסק דין לוי עטיה משמש להם כהשראה.

כאשר נכנסתי אני לפרשת הינשוף לא ידעתי על כל ההסטוריה הזו , והמטענים הרגשיים העזים, דבר וחצי דבר, ולמעשה נחשפתי לזה טיפין טיפין, וזאת  משום שלא באתי מעולם דיני התעבורה, ואינטריגות העבר לא עניינו אותי. ברבות הימים נדהמתי לגלות שההסטוריה חוזרת ואין חדש תחת השמש.

לפני כשנה פסקה כבוד השופטת רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק דין ברור בהיר וצלול הקובע כי מכשירי המדידה המשטרתיים לא מכויילים ועל כן פסלה את מצלמות הדרכים מסוג מולטינובה (וגם את אקדח הלייזר המכונה ממלא"ז) לנוחיותכם כאן פסק הדין ההוא. לא צריך לומר שמשטרה ממשיכה לפעול בניגוד לפסק הדין!!! אצלנו פסק דין של בית משפט מחייב רק את האזרח – כך מסתבר. עכשו נפל דבר גם בבית המפט בפתח תקווה של מחוז המרכז.

לפני מספר שנים קיבלה הגברת ד"ר אורנה דרייזין, אז עדיין ראש הרשות להסמכת מעבדות – ערב סיום קדנציה של שמונה שנים,- דו"ח על מהירות לאחר שצולמה במצלמה המותקנת במשולב עם מכשיר רדאר הידועה בשמה מולטינובה. ד"ר דרייזין חשבה שזו הזדמנות להעלות את העניין למודעות הציבור, ובמקום לשלם קנס של 250 ש"ח אזרה כח ויצאה למסע. בתחילה יצאה לבדה משוכנעת כמו כל אזרח שבית המשפט יטה לה אוזן. עד מהרה הבינה, מתוך כמה וכמה הערות פוגעות וציניות, כי המסע יארך מאד וכי לא תגיע ליעד ללא עורך דין. בית המשפט הסביר לה שהיא איננה מבינה שמבחינה משפטית מדידות הן תקינות גם אם לדעת אנשי המקצוע הן אינן תקינות. הוא גם הסביר לה שהעובדה שהיא ראש הרשות להסמכת מעבדות איננה עושה אותה לבעלת יתרון של מומחיות בעיני בית המשפט אלא דווקא כנגועה בחוסר אמינות בגלל אינטרס אישי….

התנדב ללותה, ללא שכר, עו"ד ניר גרשוני ז"ל, אשר נפטר השנה ולא זכה לראות את השינויים המופלגים שלחם למענם לטובת כולנו בהתנדבות אזרחית למופת!. יהי זכרו ברוך.

בבית משפט השלום לתעבורה ברמלה פגשה ד"ר דרייזין את שפגשתי אני במערכתי נגד הינשוף בכל בית משפט, מבית משפט השלום ועד לבית המשפט העליון! מערכת משטרתית עויינת חושפת צפורנים ומלתעות, מבזה מזלזלת ופוגענית. צריך לומר בצער שהיא פגשה כמוני, גם בית משפט עויין למדי, ובמיוחד בית משפט מתגונן המגונן על עצמו ועל המשטרה מפני שגרה של עוול מתמשך ובלתי נתפס: היכול להיות שיום יום מרשיעים אזרחים בעוולה? התשובה החיובית מזמינה מנגנוני הגנה טבעיים של הכחשה, הדחקה וגם תוקפנות התנכרות ואפילו עויינות, כן גם מצד בית המשפט. בפסק הדין של כבוד השופטת טאובר יש יותר מנימה של נזיפה כלפי ד"ר דרייזין ואפילו גינוי מפורש ומעט יותר.

כמו בעניין הינשוף האשימה המשטרה בפה מלא ובבוטות שצריכה לחייב את מבקר המדינה לבדוק ארותה משום שבעיני מדובר בתקיפה פלילית ממש, את ד"ר דרייזין באינטרסנטיות, בחוסר יושר, ואפילו "גייסה" את מאבקה בזייפני בדיקות תקן ונכונותה ליטול מהם את תעודת הבודק המוסמך בשל חשד של פגיעה בטוהר המידות, הפנו נגדה. (פרשת בדיקות הבטונים המזוייפות שהגיעה עד בית המשפט העליון ששיבח את ד"ר דרייזין והעלה את פועלה על נס בג"ץ 9420/09 – פלוני נ' שר המשפטים ואח'. איזוטסט, ). לא לפני שהמשטרה הצרה את צעדיה גם בעניין ההוא. משלא צלח בידי המערכת להסיר את ד"ר דרייזין מדרכה, ניתן פסק דין בבית המשפט השלום שיש בו יותר מעלבון אישי מכוון היטב לד"ר דרייזין.

רק מי שלא מכיר את ד"ר דרייזין היה יכול לחשוב לרגע שהיא תיכנע – שהרי זה ממש כמו לדרוש מגלילאו להודות שכדור הארץ הוא מרכז היקום. בחודש מאי הקרוב יתקיים בירושלים הכנס הבינלאומי למטרולוגיה בראשותה של אורנה דרייזין, ואני מניח שתהיה זו הזדמנות לציבור ולעיתונות להכיר אותה טוב יותר. בינתיים היא מייצגת את ישראל במוסדות חשובים בעולם, וגם, תתפלאו, ממשלת גרמניה בחרה בה לייצג אותה – אף על פי שהיא משלנו ומכאן!  אבל בבית דגן וברמלה לא שמעו עליה ורוצים להעלים את קיומה.

כבוד השופטת נגה אוהד קיבלה לידיה את תפוח האדמה הלוהט הזה, ואינני מקנא בה על שאילצו אותה להתעמת כך עימות ישיר עם בעייה קשה מנשוא. כלום השופטת אוהד לא הרשיעה מאות ואלפים על פי השיטה והמכשיר שהיא עצמה צריכה להכריז על הבושה? אבל יש שופטים אמיצים- והשופטת אוהד עשתה זאת בפסק דין הראוי לאמיצים ולאמיצים בלבד. שופטים כדוגמת כבוד השופט עודד מודריק מבית המשפט המחוזי בתל אביב, כשהוא נאלץ להתמודד עם המציאות הזו בעניין הינשוף בחר להיצמד לגיבוי מעשי העבר הפסולים באומרו בפה מלא כי הוא עושה "לוליינות משפטית" כדבריו וכי לא לעולם חוסן. על רקע זה, ודומיו (כמו פסק דין הרכב השופטים הירושלמי בעניין הינשוף שקבע רף ושינה אותו וכו') השופטת נגה אוהד היא אמיצת לב! היא אמרה את כל שיש לומרביושר בגלוי ללא טיוח ולא חיכתה לדברו של בית המשפט העליון כדי להסתתר מאחריו. רבים, רבים מאד השופטים שעושים את ההפך בדיוק בעניין הינשוף ובהיותה יוצאת דופן היא ראויה לנזר עלי דפנה מיוחד. הידד.

אני מרשה לעצמי לומר שהשופטת אוהד שאלה את עצמה בגלוי: מה אני אהיה מתקנת עולם? ואף השיבה בינה לבין עצמה שלא…  אבל מול ד"ר דרייזין שיצאה לתקן את העולם על חשבון זמנה ממונה ומירצה, התעשתה ופסקה פסק דין מתקן עולם בהחלט!

ציפור קטנה אחת, וסקפטית מאד אומרת ששופט לא היה מעז לכתוב פסק דין כזה בלי להתייעץ עם שופטים מלמעלה, אבל אני הנסתי את הציפור הזו מיד.

מבחינה עניינית פסק הדין פשוט בתכלית. ממש כמו הטענות בעניין הינשוף. מכשיר מדידה צריך לכייל. נקודה. כיול הוא עניין מדעי. פקודה משטרתית לא מחליפה את המדע. משטרת ישראל לא מכיילת את מכשירי המדידה שלה. היא עושה כל מיני דברים אחרים וקוראת לזה כיול. כמו אמא שנותנת לילד מיץ פטל ואומרת לו שנתנה לו יין. אז היא אומרת. כך אומר פסק הדין במילים ישירות. לנוסח פסק הדין

כך בדיוק צריך שיקרה, וגם יקרה בעניין הינשוף. אני גאה בזה שדר"ר דרייזין וגם ד"ר אלכס לפק – פיסיקאי ומטרולוג שהעיד במשפט הזה כמומחה, חיוו דעתם לצידי במשפט הינשוף הגדול (תיק עוזרי). שם בית המשפט הצליח למזער את עדויותיהם וכאילו להעלימם. בפסק דין אפשר לעשות זאת. לא במדע. עכשו כל אחד יודע: שוטר שמעיד בבית המשפט כיילתי את המכשיר והמכשיר היה תקין כמוהו כמי שמשקה את השופט מים, ואומר לו שתית יין, אומר לילד זה יין ומגיש לו לו מיץ פטל. מה עשות – הילד גדל ואי אפשר לרמות אותו עוד.

עכשו תחזור למרכז הבמה השאלה מה יהיה עם כל אלה שהורשעו בעוול משפטי, שהוטעו להאמין שהמכשיר הוא חזקה מוחלטת, שבטחו בשוטר במכשיר ובשופט כאחד. על כך בכתבה הבאה.

לנוסח פסק הדין

שייך לנושאים: עורך דין תעבורה נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר